במהלך השנים האחרונות, הבנתי שהעולם בדרך כלל מחלק פמיניזם לשני חלקים. אני כמובן לא מסכימה עם הקביעה הזו.
החלק הראשון, והקטן יותר, הוא הפמיניזם הלגיטימי, והוא לרוב יתעסק בקידוש זכות הבחירה של הנשים, כאשר הדגש יהיה בחירתן החופשית להיות חשפניות/זונות/כוכבות פורנו, ובחירתן החופשית להיות נשות קריירה מוצלחות ויפות שחוזרות הביתה ועושות כביסה ומבשלות ומנקות. החלק הזוטר יותר של הפמיניזם הלגיטימי יתעסק בשוויון זכויות מבחינה חוקית, אבל כל עוד האישה חוזרת בסוף היום למקומה הטבעי, המטבח.
החלק השני והגדול של הפמיניזם, הוא הפמיניזם שמשחק בקקי. הוא הפמיניזם שמתעסק בזוטות - בפרסומות, במלחמה נגד הטרדות רחוב, בצעצועי ילדים, בחלוקת עבודות בית ועוד שלל שטויות למיניהן.
בשביל להסביר למה התפיסה הזו שגויה, אנחנו נעשה מעבר חד ל"מבוא לסוציולוגיה" ונלמד מה הוא חיברות. בשביל לקרוא על זה בהרחבה, אתם מוזמנים להיכנס לויקיפדיה. אני אתמצת.
חיברות הוא התהליך החברתי שבו, מגיל אפס, אנחנו מפנימים את הערכים והנורמות של החברה שאנחנו חיים בה. תהליך החיברות הוא אמנם חיובי, אך הוא גם שלילי - הוא מנציח סטראוטיפים וריבוד מגדרי.
גורמי החיברות העיקריים הם - המשפחה, בתי הספר, קבוצת השווים ותקשורת ההמונים. ככל שאנחנו יותר מתקדמים טכנולוגית, כך תקשורת ההמונים הופכת לסוכן חיברות משמעותי יותר.
בעצם, אנחנו לומדים מהסביבה שלנו איך להתנהג, ואיך לא להתנהג. הרבה פעמים זה קורה לא במודע.
בחזרה לנושא שלנו.
מגיל צעיר נצרבות בנו כל מיני "אמיתות" שוביניסטיות. כל מיני תפיסות מעוותות על איך נשים וגברים צריכים להתנהג. חלוקה מגדרית של מקצועות לימוד, של תחומי עניין. הדברים האלו נצרבים בנו גם בצורה סמויה. באמצעות סרטי ילדים שבהם נשים וגברים מוצגים בצורות מאוד סטראוטיפיות, באמצעות רובי צעצוע שמתאימים רק לבנים ולטום בויז, באמצעות נידוי חברתי של בנים שלא משחקים כדורגל ולא הולכים מכות בהפסקה.
מצופה מאיתנו להתנהג בהתאם למגדר שלנו - להתנהג בצורה נשית או גברית. מגיל אפס אנחנו לומדים איך בנות מתנהגות ואיך בנים מתנהגים.
הפמיניזם ש"מתעסק בקקי" מנסה לשבור את זה, לשנות את המציאות. הוא מוציא את המגדר מהמשוואה, ומחזיר אותו רק כשהוא באמת רלוונטי. הרי כל החוקים שבעולם לא יעזרו, אם עדיין נשים יאמינו שהתפקיד שלהן הוא לנקות ולבשל, כי זה מה שלימדו אותן, זה מה שהן ראו בבית וזה מה שהן מכירות.
כל שינוי, מתחיל ממשהו קטן. ממישהו שאמרו לו שהוא מתעסק בקקי, כי יש בעיות חמורות יותר. ותמיד יש בעיות חמורות יותר.
הרי למי אכפת מסבלה אישה שאחרי העבודה חוזרת הביתה לעבודה השנייה שלה, כשיש עובד סוציאלי שלא סוגר את החודש?
ולמי אכפת ממנו, עובד סוציאלי שלא סוגר את החודש כשיש רופא שעובד 36 שעות רצוף?
ולמי אכפת מרופא שעובד 36 שעות רצוף כשיש חולה הסרטן שהמדינה לא מממנת לו תרופות מצילות חיים?
ולמי אכפת מכל הנ"ל כשיש רעב באפריקה?
ומה כל האלו משנים, אם יש התחממות גלובלית?
הבנתם את הנקודה.
אני מאמינה שאנחנו צריכים לבחור את הקרבות שלנו. זכותנו, ואולי אף חובתנו, היא לבחור על מה להלחם ומול מי, ולא לתת לאף אחד אחר לקבוע לנו את סדרי העדיפויות.
את הקרבות שלי, כמו רוב בני הדור שלי, אני בוחרת מתוך אגואיזם ודאגה לעצמי, ולילדים שאולי יהיו לי. ואני רוצה להמשיך לחיות בעולם שלא שם אותי במקום השני רק כי נולדתי עם רחם. אני רוצה לחיות בעולם שהציפיות שלו ממני נבנות לפי היכולות שלי, ולא לפי המגדר שלי.
הדברים הקטנים האלו, ה"משחקים בקקי" האלו, הם הביטוי האמיתי, לתפיסתי, של השוביניזם בחברה. ואת המלחמות שלי, אני עושה שם.
החלק הראשון, והקטן יותר, הוא הפמיניזם הלגיטימי, והוא לרוב יתעסק בקידוש זכות הבחירה של הנשים, כאשר הדגש יהיה בחירתן החופשית להיות חשפניות/זונות/כוכבות פורנו, ובחירתן החופשית להיות נשות קריירה מוצלחות ויפות שחוזרות הביתה ועושות כביסה ומבשלות ומנקות. החלק הזוטר יותר של הפמיניזם הלגיטימי יתעסק בשוויון זכויות מבחינה חוקית, אבל כל עוד האישה חוזרת בסוף היום למקומה הטבעי, המטבח.
החלק השני והגדול של הפמיניזם, הוא הפמיניזם שמשחק בקקי. הוא הפמיניזם שמתעסק בזוטות - בפרסומות, במלחמה נגד הטרדות רחוב, בצעצועי ילדים, בחלוקת עבודות בית ועוד שלל שטויות למיניהן.
בשביל להסביר למה התפיסה הזו שגויה, אנחנו נעשה מעבר חד ל"מבוא לסוציולוגיה" ונלמד מה הוא חיברות. בשביל לקרוא על זה בהרחבה, אתם מוזמנים להיכנס לויקיפדיה. אני אתמצת.
חיברות הוא התהליך החברתי שבו, מגיל אפס, אנחנו מפנימים את הערכים והנורמות של החברה שאנחנו חיים בה. תהליך החיברות הוא אמנם חיובי, אך הוא גם שלילי - הוא מנציח סטראוטיפים וריבוד מגדרי.
גורמי החיברות העיקריים הם - המשפחה, בתי הספר, קבוצת השווים ותקשורת ההמונים. ככל שאנחנו יותר מתקדמים טכנולוגית, כך תקשורת ההמונים הופכת לסוכן חיברות משמעותי יותר.
בעצם, אנחנו לומדים מהסביבה שלנו איך להתנהג, ואיך לא להתנהג. הרבה פעמים זה קורה לא במודע.
בחזרה לנושא שלנו.
מגיל צעיר נצרבות בנו כל מיני "אמיתות" שוביניסטיות. כל מיני תפיסות מעוותות על איך נשים וגברים צריכים להתנהג. חלוקה מגדרית של מקצועות לימוד, של תחומי עניין. הדברים האלו נצרבים בנו גם בצורה סמויה. באמצעות סרטי ילדים שבהם נשים וגברים מוצגים בצורות מאוד סטראוטיפיות, באמצעות רובי צעצוע שמתאימים רק לבנים ולטום בויז, באמצעות נידוי חברתי של בנים שלא משחקים כדורגל ולא הולכים מכות בהפסקה.
מצופה מאיתנו להתנהג בהתאם למגדר שלנו - להתנהג בצורה נשית או גברית. מגיל אפס אנחנו לומדים איך בנות מתנהגות ואיך בנים מתנהגים.
הפמיניזם ש"מתעסק בקקי" מנסה לשבור את זה, לשנות את המציאות. הוא מוציא את המגדר מהמשוואה, ומחזיר אותו רק כשהוא באמת רלוונטי. הרי כל החוקים שבעולם לא יעזרו, אם עדיין נשים יאמינו שהתפקיד שלהן הוא לנקות ולבשל, כי זה מה שלימדו אותן, זה מה שהן ראו בבית וזה מה שהן מכירות.
כל שינוי, מתחיל ממשהו קטן. ממישהו שאמרו לו שהוא מתעסק בקקי, כי יש בעיות חמורות יותר. ותמיד יש בעיות חמורות יותר.
הרי למי אכפת מסבלה אישה שאחרי העבודה חוזרת הביתה לעבודה השנייה שלה, כשיש עובד סוציאלי שלא סוגר את החודש?
ולמי אכפת ממנו, עובד סוציאלי שלא סוגר את החודש כשיש רופא שעובד 36 שעות רצוף?
ולמי אכפת מרופא שעובד 36 שעות רצוף כשיש חולה הסרטן שהמדינה לא מממנת לו תרופות מצילות חיים?
ולמי אכפת מכל הנ"ל כשיש רעב באפריקה?
ומה כל האלו משנים, אם יש התחממות גלובלית?
הבנתם את הנקודה.
אני מאמינה שאנחנו צריכים לבחור את הקרבות שלנו. זכותנו, ואולי אף חובתנו, היא לבחור על מה להלחם ומול מי, ולא לתת לאף אחד אחר לקבוע לנו את סדרי העדיפויות.
את הקרבות שלי, כמו רוב בני הדור שלי, אני בוחרת מתוך אגואיזם ודאגה לעצמי, ולילדים שאולי יהיו לי. ואני רוצה להמשיך לחיות בעולם שלא שם אותי במקום השני רק כי נולדתי עם רחם. אני רוצה לחיות בעולם שהציפיות שלו ממני נבנות לפי היכולות שלי, ולא לפי המגדר שלי.
הדברים הקטנים האלו, ה"משחקים בקקי" האלו, הם הביטוי האמיתי, לתפיסתי, של השוביניזם בחברה. ואת המלחמות שלי, אני עושה שם.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה