לפני הכל - אני מכלילה המון, במיוחד בפוסט הקרוב. אני לא הולכת לכתוב אחרי כל משפט שיש יוצאים מן הכלל וכו'. וכן, יש יוצאים מן הכלל. יש הורים שלא קונים ברביות לילדות שלהם. יש הורים שקונים ברביות לבנים שלהם. יש הורים שלא נכנעים למכבש הלחצים ולא קונים רק ברבי אמיתית, או כן קונים ברבי ולא קונים בית ברביות, ועוד ועוד ועוד.
אל תשכחו שהמציאות שלנו היא ברת שינוי. והשינוי מתרחש בזכות אותם אנשים שבוחרים לא ללכת בזרם, בזכות אותם אנשים אמיצים שאומרים 'עד כאן'.
~~
אני שונאת ברביות. תמיד שנאתי. שיחקתי בהן כשהייתי ביסודי, כי כולן שיחקו, אבל תכלס', שנאתי אותן כי ידעתי שאני בחיים לא אראה כמוהן. ורציתי, כמה שרציתי. בכיתה ג' או ד', כשההורים שלי החליטו כשאני כל כך שמנה שזה מזעזע ואני חייבת ללכת לדיאטנית ילדים, כל פעם שהייתי צריכה חיזוק עצמתי עיניים ודמיינתי את עצמי נראית כמו בובת ברבי. זה היה המודל לחיקוי שלי. למיטב זכרוני, כל הילדות בשכבת הגיל שלי חשבו כמוני. רצו להראות כמוה. או כמו מיכל ינאי, אם ידעת לשיר.
מה רע במודל חיקוי שכזה? הרי ברבי היא אישה מצליחה, לא? יש ברבי רופאה, וברבי אסטרונאוטית. וברבי לא מציגה מודל אחד של נשיות, הרי יש גם ברבי אפרו אמריקאית.
אז זהו, שלא. הבובה הזו היא מודל לשוביניזם טהור ומזוקק.
הבובה הזו מציגה לנו תפיסת עולם מעוותת שבה נשים מצליחות רק כשהן יפיפיות. הרי אין ברבי מכוערת, אין ברבי שמנה. היא מציגה לנו הגדרה מאוד ספציפית ומדוייקת ליופי. דובר על זה רבות, אני רק אשלח לסרטון הבא ביוטיוב.
היא מציגה לנו עולם שבו אנחנו תמיד מחייכות, אף פעם לא מוטרדות. גם כשאנחנו נשות קריירה מצליחות [זוכרות, רופאה?] אנחנו זוהרות ומחייכות ונראות מליון דולר.
הבובות האלו סה"כ מציגות לנו בצורה מוחשית את מה שבאמת חשוב בחיים האלו. להיות יפה, כשל'יפה' יש קריטריונים מאוד ברורים ונוקשים. זוהרת. מחייכת תמידית. לעסוק במקצוע הנכון. לתפוס את הבעל הנכון. לגור בבית הנכון.
אנחנו חיות בעולם שוביניסטית שבו אנחנו מקבלות את המסרים האלו בכל מיני דרכים וצורות. הבובה הזו פשוט זורקת לנו את זה בפנים, ועוטפת את זה בעטיפה כביכול פמיניסטית [זוכרים, ברבי רופאה?].
מעבר לתפיסת העולם השוביניסטית, ברבי היא סממן מובהק לתרבות הצריכה ולקפיטליזם החזירי. תמיד יש ברבי חדשה שצריך לקנות, תמיד יש אקססורייז חדשים, או משחק מחשב, או קלפים, או תיק. ואת חייבת, אבל חייבת להזהר מחיקויים, רק הברבי האמיתית היא הברבי השווה. זה מסרים שנמצאים כמעט בכל פרסומת, אבל בגילאים שאליהם הפרסומות של ברבי מיועדות - אין את היכולת לעשות את ההפרדה בין הפרסומת למציאות. הילדות מפנימות מהר מאוד שחשוב שתהייה להן ברבי אמיתית, הן צוחקות על ילדות שאין להן אחת אמיתית אלא רק מזוייפת, ילדות שאין להן בכלל - לא יכולות לשחק איתן.
בגיל מבוגר יותר, קל לראות כמה זה מעוות. קל לשאול שאלות, לנסות להבין אם זה בסדר או לא [רמז - זה לא]. אבל קהל היעד העיקרי של הבובות האלו הוא ילדות קטנות. ילדות שלא נולדות עם תודעה פמיניסטית. ילדות שרוצות להיות ברבי. ילדות שמאמינות שאם הן יקנו מספיק דברים, מספיק בובות ואביזרים, אולי הן יהיו קצת יותר דומות לה.
אני התגברתי על "תסביך הברבי" שלי מאוד מהר. הבנתי שאם אני רוצה להראות כמוה, אני צריכה לוותר על הממתקים שאני כל כך אוהבת, ולהפסיק להיות עצמי, ותמיד רציתי להיות עצמי ולא אף אחת אחרת. אבל על כל אחת שמבינה שיש פה משהו דפוק, יש כל כך הרבה שלא.
אני לא חושבת שצריך לקחת מילדות את החלומות שלהן, ממש לא. זה חלק קסום ונפלא בילדוּת. אני כן חושבת שצריך להציב אלטרנטיבות שפויות. בובות שמנות, בובות עם תלתלים מבולגנים, בובות שהן לא רופאות, ושלא צריכות שלל אביזרים בשביל להפוך את החוויה למושלמת.
~~
הנה ביצוע יפיפה של עברי לידר לשיר Barbie Girl של להקת Aqua.
אל תשכחו שהמציאות שלנו היא ברת שינוי. והשינוי מתרחש בזכות אותם אנשים שבוחרים לא ללכת בזרם, בזכות אותם אנשים אמיצים שאומרים 'עד כאן'.
~~
אני שונאת ברביות. תמיד שנאתי. שיחקתי בהן כשהייתי ביסודי, כי כולן שיחקו, אבל תכלס', שנאתי אותן כי ידעתי שאני בחיים לא אראה כמוהן. ורציתי, כמה שרציתי. בכיתה ג' או ד', כשההורים שלי החליטו כשאני כל כך שמנה שזה מזעזע ואני חייבת ללכת לדיאטנית ילדים, כל פעם שהייתי צריכה חיזוק עצמתי עיניים ודמיינתי את עצמי נראית כמו בובת ברבי. זה היה המודל לחיקוי שלי. למיטב זכרוני, כל הילדות בשכבת הגיל שלי חשבו כמוני. רצו להראות כמוה. או כמו מיכל ינאי, אם ידעת לשיר.
מה רע במודל חיקוי שכזה? הרי ברבי היא אישה מצליחה, לא? יש ברבי רופאה, וברבי אסטרונאוטית. וברבי לא מציגה מודל אחד של נשיות, הרי יש גם ברבי אפרו אמריקאית.
אז זהו, שלא. הבובה הזו היא מודל לשוביניזם טהור ומזוקק.
הבובה הזו מציגה לנו תפיסת עולם מעוותת שבה נשים מצליחות רק כשהן יפיפיות. הרי אין ברבי מכוערת, אין ברבי שמנה. היא מציגה לנו הגדרה מאוד ספציפית ומדוייקת ליופי. דובר על זה רבות, אני רק אשלח לסרטון הבא ביוטיוב.
מומלץ גם לקרוא את הכתבה הזו באתר מאקו.
היא מציגה לנו עולם שבו לא משנה כמה יפה ומצליחה את, את תמיד תתענייני באופנה ואביזרים נלווים, ואם לא תהיי יפה ומהממת, לא תהייה לך משפחה מהממת והורסת, לא יהיה לך בית עם גינה ובריכה וכמה קומות. החיים שלך לא יהיו ורודים ומעלפים, אלא יהיו מסכנים. מסכנים כל כך, שהם לא שווים אפילו את עלות הייצור של בובה בדמותך. היא מציגה לנו עולם שבו אנחנו תמיד מחייכות, אף פעם לא מוטרדות. גם כשאנחנו נשות קריירה מצליחות [זוכרות, רופאה?] אנחנו זוהרות ומחייכות ונראות מליון דולר.
הבובות האלו סה"כ מציגות לנו בצורה מוחשית את מה שבאמת חשוב בחיים האלו. להיות יפה, כשל'יפה' יש קריטריונים מאוד ברורים ונוקשים. זוהרת. מחייכת תמידית. לעסוק במקצוע הנכון. לתפוס את הבעל הנכון. לגור בבית הנכון.
אנחנו חיות בעולם שוביניסטית שבו אנחנו מקבלות את המסרים האלו בכל מיני דרכים וצורות. הבובה הזו פשוט זורקת לנו את זה בפנים, ועוטפת את זה בעטיפה כביכול פמיניסטית [זוכרים, ברבי רופאה?].
מעבר לתפיסת העולם השוביניסטית, ברבי היא סממן מובהק לתרבות הצריכה ולקפיטליזם החזירי. תמיד יש ברבי חדשה שצריך לקנות, תמיד יש אקססורייז חדשים, או משחק מחשב, או קלפים, או תיק. ואת חייבת, אבל חייבת להזהר מחיקויים, רק הברבי האמיתית היא הברבי השווה. זה מסרים שנמצאים כמעט בכל פרסומת, אבל בגילאים שאליהם הפרסומות של ברבי מיועדות - אין את היכולת לעשות את ההפרדה בין הפרסומת למציאות. הילדות מפנימות מהר מאוד שחשוב שתהייה להן ברבי אמיתית, הן צוחקות על ילדות שאין להן אחת אמיתית אלא רק מזוייפת, ילדות שאין להן בכלל - לא יכולות לשחק איתן.
בגיל מבוגר יותר, קל לראות כמה זה מעוות. קל לשאול שאלות, לנסות להבין אם זה בסדר או לא [רמז - זה לא]. אבל קהל היעד העיקרי של הבובות האלו הוא ילדות קטנות. ילדות שלא נולדות עם תודעה פמיניסטית. ילדות שרוצות להיות ברבי. ילדות שמאמינות שאם הן יקנו מספיק דברים, מספיק בובות ואביזרים, אולי הן יהיו קצת יותר דומות לה.
אני התגברתי על "תסביך הברבי" שלי מאוד מהר. הבנתי שאם אני רוצה להראות כמוה, אני צריכה לוותר על הממתקים שאני כל כך אוהבת, ולהפסיק להיות עצמי, ותמיד רציתי להיות עצמי ולא אף אחת אחרת. אבל על כל אחת שמבינה שיש פה משהו דפוק, יש כל כך הרבה שלא.
אני לא חושבת שצריך לקחת מילדות את החלומות שלהן, ממש לא. זה חלק קסום ונפלא בילדוּת. אני כן חושבת שצריך להציב אלטרנטיבות שפויות. בובות שמנות, בובות עם תלתלים מבולגנים, בובות שהן לא רופאות, ושלא צריכות שלל אביזרים בשביל להפוך את החוויה למושלמת.
~~
הנה ביצוע יפיפה של עברי לידר לשיר Barbie Girl של להקת Aqua.
ואי, היו לי מלא בובות דמות ברבי וגם ברביות אמיתיות. מה לא עשיתי איתן - תליתי אותן מהצוואר, ציירתי עליהן שפם שסירב להימחק ונשאר לנצח נצחים, גילחתי להן את הראש - שיחקתי עם בנים עד לגיל החטיבה. לא שנאתי את הברביות, פשוט לא מצאתי משהו אחר לעשות בהן חוץ מהתעללויות קשות. מעולם לא רציתי להיות דומה להן, מהרגע שראיתי את הראשונה בגיל 8 הבני שמשהו בה לא מסתדר לי. לרוב בית החזה הענקי להחריד והרגליים הארוכות בצורה מביכה. הן בכלל לא היו נראות לי יפות, יצורות אומללות שכאלה.
השבמחקמעולם לא היו לי שום אקססוריז פרט לכמה שמלות שתפרתי כבר בבגרותי משעמום לברבי שקניתי לי כי הייתה ג'ינג'ית וזה גירה אותי מינית. קראתי לה שקד. זרקתי אותה לקראת פסח השנה כי העלתה ים אבק וגם עם הזמן ירד לי ממנה אז לכי תנקי אותה...
לא רואה שום השפעה על חיי לצעצועים שהיו לי, לא על השקפותיי ולא על כלום. לרוב שיחקתי בחצר עם הבנים בחול, מכות ומעשי קונדס ( את השכנים כן שנאנו - עד היום אני נוטה לשנוא שכנים, אבל בתקופת הזוהר ההיא באשכרה הוצאנו על רכושם את שנאתנו כלפיהם).
הזכרת לי את ה"ידיעה" בבצל על הילדות ששונאות את עצמן כי ראשן לא עומד בסטנדרטי הגודל של בובות בראטז ( יש לאלה ראש ענק).
צר לי על הילדות שהוריהן לא השכילו לחנכן לעמידה בלחץ חברתי, זה בעיניי כל הסיפור של מותגים וכד'. אף בת בכיתתי לא ידעה שיש לי בובות בכלל, רק עם הבנים הייתי ממררת לבובות האלה את הצורה ( לא נעים לומר "החיים"). מעולם לא נתקלתי בשום בעיה בקשר לזה, עם הבנות דיברתי עם ים דברים אחרים והברביות היו נחות כשהייתי בסביבה כי ידעו שאערוף להן את הראש בסבבה שלי אם אראה - פשוט לא הייתי עומדת בזה, כיף מדי... עכשיו כשאני חושבת על זה, חבל שזרקתי ולא שרפתי את שקד. מעולם לא שרפתי ברבי, וזה נשמע פגז דווקא - לעצב מוקד כזה כמו של מכשפות וקטע.
אגב גם בובות שמנות היו לי, לא אפרט בדבר גורלן המר כי חבל על הקוראים.
בובות זה דרעק. אין מה לשחק בדמויות של בן אדם לדעתי, זה מפתח נטיות סדיסטיות. די בדמויות של חיות חמודות אבל חס ושלום לא מעצבנות עם הפרצוף שלהן, שלא יעוררו פנטזיות של התעללות בחיות.
מה יש להלביש, להפשיט - בבל"ת. שיצאו לשחק בחוץ, לטפס על עצים, לרוץ. מחבואים, חבל - חסר?
אני נשמעת רע מאוד בתגובה הזאת :). אבל זה מה יש.
*"לא רואה שום השפעה על חיי לצעצועים שהיו לי, לא על השקפותיי ולא על כלום."
השבמחקבערך כמו כולנו, חוץ מחוקרי חברה מטעם עצמם :/
* צר לי על הילדות שהוריהן לא השכילו לחנכן לעמידה בלחץ חברתי
לא בהכרח, דווקא לסרטים ולספרים כן הייתה השפעה ניכרת על תפיסת עולמי, ואני כן רואה השפעה זאת.
השבמחקהאם התגובה היא ניסיון לבקר את הגיגיה של כותבת הבלוג? כי אם כן - חלש, לא מנומק ומיותר, אבל שיהיה אחלה יום :).
אני ממש מופתעת שאנשים באמת חושבים שהם יכולים לשלוט במה ישפיע על המחשבות שלהם, שהם באמת יכולים לבחור מה יטה את דעתם ומה לא.
השבמחקאם זה היה נכון לא היו פרסומות בעולם הזה.
יש דבר שנקרא מסרים תת הכרתיים, שאלו הם תמונות שמשודרות במהירות גדולה מאוד בין סצינה לסצינה בסרטים ובתוכניות טלויזיה. מהירות כ"כ גדולה שאפילו העין לא תופסת אותה, אבל המוח כן.
המסרים האלה משפיעים עלינו - מבלי שנדע באופן מודע.
אתם מוזמנים לבדוק בגוגל, רוב הסיכויים שגם עליכם זה עבד במקרה כלשהו במהלך חייכם.
אם כך אז ב-ר-ו-ר שהצעצועים שאיתם אנו משחקים, משפיעים עלינו בצורה מסויימת.
המוח האנושי הוא דבר מורכב ומופלא ואת לא תמיד יכולה לשלוט במה יכווין את דעותייך .
אין כאן שום לחץ חברתי, אלא מסר סמוי - של איך אישה צריכה להראות.
עיוור יכול לראות את זה.
ראשית, הביצוע של עברי לידר מדהים. כשהוא שר אפשר להקשיב ממש למילים והשיר מקבל משמעויות מצמררות.
השבמחקשנית, לי היתה ברבי אחת בילדותי, אני זוכרת אותה היטב, זו היתה נסיכה עם שמלה נפוחה עם כוכבים שזוהרים בחושך. קינאתי מאוד בילדות אחרות ובנות הדודות שלי שהיו להן מלא ברביות ואביזרים ורהיטים ואפילו בית. להורים שלי זה היה יקר מדי.
כל החלוקה של צעצועי בנות וצעצועי בנים מטרידה אותי. כשאנחנו מוזמנים ליום הולדת של ילדה אני קונה דווקא משהו לא ורוד-נצנצים אלא דווקא משהו שיתכן שהיא תאהב אם רק יתנו לה הזדמנות לקבל משהו אחר.. כנ"ל עם בנים שגם הצעצועים המיועדים להם לא ממש מרחיבים אופקים. כמה טרקטורים-כבאיות-משאיות-רכבות צריך?
אני זוכרת שלפני שהפכתי לאמא, נשבעתי שאני לא אקנה לעולם משחקים לבנות שיש בהם רמיזות שובינסטיות או סקסיסטיות. כשהפכתי לאמא הבנתי שזה על גבול הבלתי אפשרי. מאוד מאתגר למצוא היום משחקים לילדות שהם לא בצבע ורוד ואפילו על פאזלים יש פיות חצי ערומות בתנוחות מפתות. קשה ועצוב שזה העולם שהילדים שלנו גדלים לתוכו.
השבמחק