מאז שהפסקתי לפחד והתחלתי להגדיר את עצמי כפמיניסטית, ויום אחד אני עוד ארחיב בנקודה הזו, חיפשתי את הדרך הכי נוחה להסביר למה אני פמיניסטית. להסביר למה אני לא חושבת שפמיניזם פשט את הרגל ו/או השיג כבר את כל מטרותיו.
את הציטוט הבא מצאתי בפורום פמיניזם בתפוז. הוא לקוח מתוך כתב עת פמיניסטי שכבר לא איתנו בשם "נגה".
"מפני שעבודת נשים היא אינסופית ולא מתוגמלת כראוי או לא מתוגמלת או משעממת או חד-גונית. ובצבא אנו מצוות להגיש קפה ולשתוק ובפוליטיקה טוענים נגדנו שאין לסמוך עלינו – כי הגשנו קפה במקום לפקד על גדוד. ומפני שאנחנו הראשונות שמפטרים אותן ואיך שאנחנו נראות יותר חשוב ממה שאנחנו עושות. ואם אנחנו נאנסות זו אשמתנו ואם אנחנו מוכות ודאי הזמנו את זה. ומפני שאם אנחנו מרימות את קולנו אנחנו נודניקיות, ואם אנחנו נהנות ממין אנחנו נימפומניות ואם אנחנו לא נהנות ממין אנחנו קרירות. ואם אנחנו אוהבות נשים – זה מפני שאנחנו לא יכולות להשיג גבר "אמיתי". ומפני שאם אנחנו שואלות את הרופא יותר מדי שאלות – אנחנו נוירוטיות ו/או מלחיצות. ואם אנחנו עומדות על זכויותינו אנחנו אגרסיביות ו"לא נשיות", ואם אנחנו לא עומדות עליהן אנחנו הנשים החלשות הטיפוסיות. ואם אנחנו רוצות להתחתן אנחנו צדות גברים, ואם אנחנו לא רוצות להתחתן אנחנו לא טבעיות. ומפני שעדיין אין לנו אמצעי מניעה בטוחים – כשגברים כבר יכולים להלך על הירח, ואם אנחנו לא מתמודדות עם היריון או לא רוצות אותו – גורמים לנו לחוש אשמות ביחס להפלה. בשל אלו וסיבות רבות אחרות אנחנו חלק מהתנועה לשחרור האשה."
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה