אם נשים את הפנתרים השחורים בצד, דומה שהישראלים יודעים לצאת לרחובות רק בנושאים בטחוניים. היוצא מן הכלל היחיד הוא גלעד שליט, וגם הוא סוג-של נושא בטחוני.
לישראלים יש דעה על כל דבר. אנחנו גם לא מפחדים להביע אותה, אצלנו יש חופש דיבור וביטוי ודעה.
אז אנחנו יודעים לטקבק בזעם על מחירי הדלק, אבל ממשיכים לתדלק כי התחבורה הציבורית בקאנטים.
אנחנו גם יודעים להזדהות עם מחאת העו"סים והרופאים, אבל הלייק בפייסבוק מספק אותנו.
אנחנו בעיקר יודעים לקטר על המצב ולתכנן לברוח לניו זילנד, אבל מעטים מאיתנו באמת עושים את הצעד הזה.
בואו נודה בזה - ישראלים, באופן מכליל ביותר, הם גיבורי מקלדת. אנחנו דברנים גדולים, המצב מעצבן את כולנו, והמיסים גבוהים והחינוך חרא, אבל בפועל - הקבוצה היחידה במדינה שיוצאת לרחובות ושורפת צמיגים, הקבוצה היחידה שיש לה כוח צרכני כלשהו, הקבוצה היחידה שמגינה על האינטרסים שלה, היא החרדים. וגם על זה אנחנו כועסים.
יוקר המחייה בישראל עולה מדי שנה. לא צריך להיות גאון כלכלי בשביל להבין את זה - מספיק לראות את ההוצאות החודשיות שלנו.
שכר המינימום אמנם עולה מדי פעם, אבל בכמה אגורות בודדות. אנחנו ממשיכים להרוויח את אותן המשכורות , אבל מצליחים לחסוך מהן הרבה פחות, אם בכלל.
הישראלי הממוצע מרוויח כ9000 ש"ח ברוטו. עיתון כלכליסט ערך, בעקבות סקר אמריקאי, את 'מבחן 8000 השקלים'. מבחן שנועד לבדוק כמה ישראלים יצליחו לעמוד בהוצאה לא מתוכננת, בטווח של חודש, של סכום כסף נמוך במעט מהשכר הממוצע.
התוצאות לא ממש מפתיעות. רק 12.2% מהישראלים יצליחו לעמוד בהוצאה הזו ללא כל קושי. אפשר לקרוא את הפרטים המלאים כאן.
שאלתי את חברי הפייסבוק שלי האם הם יצליחו לעמוד בהוצאה הזו. רובם ענו שלא. מבין העונים - רובם בגילאי ה20 לחייהם, רובם סטודנטים. חלקם מתגוררים אצל ההורים שלהם, וחלקם לא. רובם עובדים כרגע. אם מישהו יהיה מעוניין לפלח סטטיסטית את העונים, אני אשמח להעביר את הנתונים.
בכל מקרה, אני אעתיק כמה ציטוטים נבחרים, ללא ציון שם אך עם ציון מספר פרמטרים חשובים לדעתי - כגון השכלה. אם מישהו חש שלא בנוח עם זה, או לחלופין - אם מישהו מכם מעוניין שאציין את שמו, תפנו אלי. מי שחושב שגם התשובה שלו צריכה להופיע כאן, או לא ענה בפייסבוק שלי, ורוצה להוסיף את תשובתו - מוזמן לפנות אף הוא.
*בלי לבקש כסף מאחרים? לא [סטודנטית לתואר ראשון, לא גרה אצל ההורים]
*אני חושבת שכן, אבל זה בעיקר כי אני לא סטודנטית ועוד לא עזבתי את ההורים
*גם אני הייתי עומדת בזה, אבל זה בעיקר כי אני גרה אצל ההורים, עובדת במשרה מלאה ואין לי כמעט הוצאות (וגם יש לי חסכונות..)
*ממש לא..יחד עם זה ששנינו עובדים. מחייה בתל אביב ולימודים לא עושים טוב לכיס...
* ממש לא. אין לי חסכונות ואני חיה על משכורת מינימום [סטודנטית, לא גרה אצל ההורים]
*חלקית. יש לי חסכונות - אבל אני חושבת שהייתי צריכה לוותר על מותרות כמו לאכול, בשביל לכסות את החוב הזה.
* אם זה משהו קריטי ודחוף אז, כן יש לי כמה חסכונות, אבל הם מיועדים ללימודים בעיקר. אבל ככה להוציא 8,000 ש"ח זה משהו בלתי אפשרי, אני חושבת שגם להורים היה מאוד קשה להוציא סכום כזה בבת אחת [סטודנטית, גרה אצל ההורים]
*מאוד בקושי ואחרי הוצאה כזאת, לא היה נשאר לי ולו שקל אחד בחיסכון
* לא בלי לשבור חסכונות.. [נשואה+1, בעלת עבודה קבועה, בן הזוג עובד בעבודה נחשבת ויוקרתית]
* אני יכולה לעמוד בהוצאה של 8000 ש"ח (כבר עמדתי בהוצאה של מקרר כשהנ"ל התקלקל לפני שבועיים, 5000 ש"ח).
אבל מה שזה באמת אומר לגבי זה שאני לא אהיה מסוגלת ללכת ללמוד בלי לעבוד (לא הגיוני בהתחשב במה שאני מתכננת ללמוד) כי לא יהיו לי חסכונות לחיות עליהם. כך שלמרות שבפועל נראה שאני מרוויחה יופי, ואני אולי יכולה לשלם 8000 ש"ח, אני פשוט ארעב אחר כך. [גרה עם בן זוג, עובדת בהייטק]* הדרך היחידה שלי לעמוד בהוצאה של 8000 שקל כרגע זה לוותר על מותרות, לזרוק לפח את הרעיון שלי של לחסוך לרכב ועדיין יצטרך לפרוס את זה על תשלומים. לבקש כסף מההורים לא בא בחשבון בכלל, מגיל 16 לא ביקשתי מהם אגורה פרט ביומולדת במקום מתנה, וגם אז לא הרבה [גר עם שותפים, עובד]
* הייתי עומדת בזה, אבל זה בגלל שחסכתי מלא כסף לתואר ועדיין לא הוצאתי את כולו.... [סטודנטית, גרה עם שותפים]
אני יכולה להמשיך עוד, אבל אני מניחה שהנקודה הועברה והובהרה.
מחאת הקוטג' היא הזדמנות מצויינת לצאת מהאדישות. היא פתרון מצויין לישראלי העצלן, שלא יוצא לרחובות לשרוף צמיגים. שלא יכול לא לתדלק במשך שבוע, כי לסוע באוטובוסים זו לא אופציה ריאלית בגוש דן.
היא הזדמנות מצויינת להביע עמדה, להגיד "עד כאן".
מחירי המזון, הדיור והדלק בישראל יקרים מעבר לכל פרופורציה.
הקוטג', אותו מוצר בסיסי שנמצא כמעט בכל בית בישראל, עולה כמעט 8 שקלים. עד לא מזמן הוא עלה 5 שקלים. העלייה הזו היא חסרת ביסוס ומיותרת. העלייה הזו מייקרת את סל הקניות הבסיסי בלא מעט כסף במצטבר. העלייה הזו מסמלת את התחזקות בעלי ההון על חשבון ה"ישראלי הפשוט", על חשבון האזרח העובד, שמשלם מיסים ומשכנתא, ובקושי סוגר את החודש כי הקניה הרגילה והשבועית שלו בסופר השכונתי התייקרה. תנסו להזכר כמה שילמתם במכולת על מוצרים בסיסיים לפני שנה ושנתיים. תראו שחלק גדול מהם, אם לא כולם, התייקר באופן לא פרופורציונלי לעלייה בשכר שלכם.
כל מה שאנחנו צריכים לעשות זה לא לקנות במשך חודש קוטג'.
זו גזירה שהציבור יכול לעמוד בה.
זה מהלך קטן שבתקווה יאותת לשלטון שנמאס לנו להיות פראיירים. נמאס לנו לממן את הפנטהאוזים במגדלי היוקרה.
הקוטג' פה הוא לא העיקר. העיקר פה הוא העקרון. כתבה על זה יפה איוי לרר.
אני לא מתכוונת לרכוש קוטג' בחודש יולי. למען האמת, אני מתכוונת לסיים את הגביע שיש לי במקרר, ולא לקנות גם לפני תחילת החרם הרשמי.
אני גם לא מתכוונת להתפתות למבצעים, זה לא העיקר. אני לא רוצה לקנות קוטג' היום במחיר "מיוחד". אני רוצה לדעת שבעוד חודשיים, כשאגש לסופר, אוכל לקנות קופסת קוטג' שלא תעלה כמו קצת יותר מעשרים דקות עבודה בשכר מינימום.
שלום לכל החברים שלי בחוץ, כל מי שקורא את העדות הזו היום צריך לחגוג איתי ועם משפחתי כי הכל התחיל כבדיחה עבור אנשים מסוימים ואחרים אמרו שזה בלתי אפשרי. שמי איזבלה איתן ואני מאוקראינה אבל אני עובר לשיקגו ארה"ב עם אשתי. אני נשוי באושר עם שני ילדים ואישה מקסימה. משהו נורא קרה למשפחתי, איבדתי את עבודתי ואשתי עזבה את ביתי כי לא יכולתי לדאוג לעצמי ולצרכים. משפחתי. היא והילדים שלי באותו רגע. הצלחתי תשע שנים, אף אישה לא תתמוך בי כדי לטפל בילדים. אני מנסה לשלוח מבחנים לאשתי אבל היא חוסמת אותי מלתקשר איתה אני מנסה לדבר עם החברה והמשפחה שלה אבל עדיין יודע שאפשר לעזור לי והגשתי בקשה אז לכל כך הרבה חברים אבל הם עדיין לא יתקשרו אליי, עד שיש מגיע יום נאמן שלא אשכח בחיים שלי. כשפגשתי חבר ותיק שלי הסברתי את כל הקשיים שלי והוא סיפר לי על אדם נהדר שעוזר לו למצוא עבודה טובה בחברת קוקה קולה והוא אמר לי שהוא איות אבל אני אדם שאף פעם לא מאמין באיות אבל אני החליט לנסות את זה וד"ר אלאבה הנחה אותי והראה לי מה לעשות בשבעת הימים של ארוחת הצהריים את הכישוף. בצע את כל ההוראות ועשה מה שהוא ביקש ממני לעשות טוב. ד"ר אלאבה בטוח שהכל יעבור כשורה ואשתי תראה אותי שוב לאחר עבודה נפלאה של ד"ר אלאבה. אשתי מתקשרת אליי עם מספר לא ידוע והתנצלה והיא אמרה לי שהיא ממש מתגעגעת אליי והילדים שלנו ואשתי חוזרים הביתה. היום אני מנהל חברת פרגון בארה"ב. אני ממליץ לך אם יש לך בעיות כלשהן, שלח אימייל אל {dralaba3000@gmail.com} הזה או ווטסאפ אותו באמצעות איש הקשר שלו למטה +1(425) 477-2744 תודה לך ד"ר ALABA. ותקבל את התוצאה הטובה ביותר. קח דברים כמובן מאליו וזה ייקח ממך. אני מאחל לך את הטוב ביותר .......
השבמחק