יום ראשון, 5 ביוני 2011

תרבות הטרור המיני

אם, באופן גס, ננסה להניח כל מגע מיני על סקאלה שבין אונס "לפי הספר" [קרי, כל סיטואציה שבה הקורבן אמרה "לא", אבל אף אחד לא הקשיב לה] ובין מגע מיני שנובע מרצון חופשי ומהסכמה מלאה, נראה שחלק מאוד גדול נמצא, באופן מאוד הגיוני, בין לבין.


הבלוגוספירה מתחילה לרעוש בימים האחרונים. נשים אמיצות מדברות על חוויות מיניות שלא היו אונס, לפחות לא לפי הספר, אבל הן גם לא היו מרצון חופשי ובהסכמה מלאה. אפשר לקרוא על זה אצל ליהי יונה, שהיא בלוגרית פמיניסטית מוכרת ומוערכת, המנהלת את ראומה, בלוג עם תודעה [הקישור מוביל לפוסט נוסף בעניין]. אפשר לקרוא את זה אצל צפי סער ב"הארץ", וגם אצל מאיה קוי, ובמיוחד אצל דורה.
נשים מתחילות לתהות, האם כל החוויות המיניות שלהן היו תקינות. האם כל סיטואציה שבה הסכמת, למרות שלא רצית, היא בסדר, היא תקינה?
אנחנו מפשפשות בזכרונות שלנו, תוהות בנינו לבין עצמנו. הרי אין פה עניין של שחור ולבן, יש פה הרבה אפור. יש הרבה מקרים שהם לא בדיוק אונס, וגם לא כמעט אונס, אבל הם לא תקינים. הם אולי מקובלים חברתית, אבל משהו מסריח בהם.


אני רוצה לפתוח את הפצע הזה, אבל לא להתעסק רק בשאלה של "האם היה פה אונס או לא". זה לא מה שמשנה כרגע ואני לא מתכוונת להתעסק בהיבטים משפטיים.
מה שמשנה ומה שאני בעיקר רוצה להתעסק איתו זה הלך הרוח החברתי. מה גורם לנו לעבור חוויות מיניות שהן כביכול נורמטיביות לחלוטין, אבל אז אנחנו מקרצפות את עצמנו במקלחת, מנסות להוריד את הטומאה, מרגישות אשמות, אחראיות. 
יש מעין קשר שתיקה על חוויות מיניות שהן בתחום האפור. דור כתב על זה בצורה נפלאה. יש קשר שתיקה ואותו אני רוצה לשבור.


אני לא מבקשת חשיפה מאף אחת. גם אני, סיפרתי את החוויות האפורות שלי ברשת בעילום שם. אבל אני מבקשת לספר, לעודד את הדיון בנושא, לנסות לענות על השאלות הקשות והמורכבות האלו. אני רוצה להעלות את הסיפורים שלכן, בעילום שם או לא בעילום שם. אני רוצה שנפתח את הפה ונעלה את הנושא הזה לדיון. הגיע הזמן להפסיק לשתוק. 


כל סיפור שיגיע אלי אני אעלה ואשאיר לכם לקבוע - האם מה שקרה כאן היה בסדר, או לא? מה הנורמה החברתית אומרת, והאם אפשר לשנות אותה? האם צריך בכלל לשנות אותה? 
אפשר לפנות אלי באימייל - svetybrener@gmail.com
מבטיחה לפרסם הכל. 


ביום חמישי הקרוב, 9.6, תערך הפגנה מול פרקליטות תל אביב. אני אהיה שם.

תגובה 1:

  1. שלום לכל החברים שלי בחוץ, כל מי שקורא את העדות הזו היום צריך לחגוג איתי ועם משפחתי כי הכל התחיל כבדיחה עבור אנשים מסוימים ואחרים אמרו שזה בלתי אפשרי. שמי איזבלה איתן ואני מאוקראינה אבל אני עובר לשיקגו ארה"ב עם אשתי. אני נשוי באושר עם שני ילדים ואישה מקסימה. משהו נורא קרה למשפחתי, איבדתי את עבודתי ואשתי עזבה את ביתי כי לא יכולתי לדאוג לעצמי ולצרכים. משפחתי. היא והילדים שלי באותו רגע. הצלחתי תשע שנים, אף אישה לא תתמוך בי כדי לטפל בילדים. אני מנסה לשלוח מבחנים לאשתי אבל היא חוסמת אותי מלתקשר איתה אני מנסה לדבר עם החברה והמשפחה שלה אבל עדיין יודע שאפשר לעזור לי והגשתי בקשה אז לכל כך הרבה חברים אבל הם עדיין לא יתקשרו אליי, עד שיש מגיע יום נאמן שלא אשכח בחיים שלי. כשפגשתי חבר ותיק שלי הסברתי את כל הקשיים שלי והוא סיפר לי על אדם נהדר שעוזר לו למצוא עבודה טובה בחברת קוקה קולה והוא אמר לי שהוא איות אבל אני אדם שאף פעם לא מאמין באיות אבל אני החליט לנסות את זה וד"ר אלאבה הנחה אותי והראה לי מה לעשות בשבעת הימים של ארוחת הצהריים את הכישוף. בצע את כל ההוראות ועשה מה שהוא ביקש ממני לעשות טוב. ד"ר אלאבה בטוח שהכל יעבור כשורה ואשתי תראה אותי שוב לאחר עבודה נפלאה של ד"ר אלאבה. אשתי מתקשרת אליי עם מספר לא ידוע והתנצלה והיא אמרה לי שהיא ממש מתגעגעת אליי והילדים שלנו ואשתי חוזרים הביתה. היום אני מנהל חברת פרגון בארה"ב. אני ממליץ לך אם יש לך בעיות כלשהן, שלח אימייל אל {dralaba3000@gmail.com} הזה או ווטסאפ אותו באמצעות איש הקשר שלו למטה +1(425) 477-2744 תודה לך ד"ר ALABA. ותקבל את התוצאה הטובה ביותר. קח דברים כמובן מאליו וזה ייקח ממך. אני מאחל לך את הטוב ביותר .......

    השבמחק